המעבר מכפר לעיר טומן בחובו לא מעט אתגרים. הציפייה שלנו כתושבות וכתושבים, החיים בעיר, היא לקבל מענה הולם לצרכים שלנו, בטווח זמן סביר. תנאי הכרחי לכך שנקבל מענה כזה הוא שעיריית כפר יונה תכיר בצרכים שלנו, ובפרט תכיר בזכות שלנו לגדל את ילדינו בסביבת מגורים מפותחת, שבה יש תשתית ראויה המאפשרת לספק צרכים אלו. בפועל – המצב כיום רחוק מלהיות אופטימלי ומספק.
תשתית ראויה היא כבישי יציאה מהיישוב והגעה אל היישוב, שעליהם מופעלים – בין היתר – הן פתרונות תחבורה ציבורית מתקדמת בין הכפר לבין סביבתו החיצונית של הכפר, והן פתרונות תחבורה ציבורית פנימיים, בתוך היישוב.
תשתית ראויה מספקת אזורי מסחר. כשאנחנו מציינים "אזורי מסחר", אנחנו לא מתכוונים בהכרח לקניונים עתירי שטחים, אלא קודם כל לסיוע ולעידוד עסקים קטנים, עסקי רוכלות ניידת או כל תחום פעילות אחר שיכול לסייע לפרט להנגיש את מרכולתו לטובת הכלל, בשטח הציבורי.
תשתית ראויה היא מבני חינוך. כמות מבני החינוך וכיתות הלימוד נגזרת ממספר הילדים שילמדו בכל שכבת גיל בשנת הלימודים הקרובה. מכאן, שבחינה זהירה של כמות הילדים שצפויה ללמוד בכל שכבת גיל, בכל שנה – היא חיונית לצורך קביעת כמות כיתות הלימוד וגני הילדים. אנו סבורים שזהו תחום שעיריית כפר יונה נדרשת להעמיק בו, לתכנן אותו מבעוד מועד תוך מחקר מתמיד ביחס לכמות הילדים הצפויה בכל שנה. אמנם, ייתכן שבכל שנה יהיה קושי "לפגוע" במספר הילדים שצפויים ללמוד בכל שכבת גיל, אבל הערכה זהירה המתחשבת בשיקולים מגוונים ובמגמות החלות, תוך ניסיון להפעיל כלים נוספים – תבטיח את צמצום חוסר הוודאות.
הערכה זהירה שכזו בכל מקרה עדיפה על פני אי-מוכנות והפתעה מתמדת של העירייה ואגף החינוך, שנה אחר שנה, כפי המצב הקיים היום. במצב הדברים הנוכחי העירייה נמנעת מלהודות בטעות, דוחה את הטענות המופנות אליה במישור זה ומדחיקה את הקשיים הקיימים. נדמה, שב-3 השנים האחרונות העירייה אינה נוהגת כרשות סבירה (ולפחות, אם היא כן נוהגת כרשות סבירה, אז היא פשוט לא לומדת מטעויות שנעשו) – ומשום כך רק בשכונת שרונה חסרה חטיבת ביניים למעלה משנתיים, חסרות כיתות לבית הספר היסודי, חסרים גני ילדים בפיקוח, ועוד מבני חינוך רבים וכמות בלתי מבוטלת של כיתות לימוד.
תשתית ראויה היא ההון האנושי המאייש את התפקידים השונים בעירייה. נקודה זו מחייבת התייחסות בשני מישורים: ראשית, ההון האנושי עצמו וההכשרה והפיתוח של עובדי העירייה (בכירים וזוטרים כאחד); ושנית, יצירת סביבת עבודה ראויה שמאפשרת גם לעובד הזוטר ביותר להעלות רעיונות לשם טיוב המשימות והתפקידים המוטלים עליו, אשר יישקלו בלב פתוח ובנפש חפצה, ולא יידחו על הסף. לצערנו, הרושם הקיים הוא שחלק גדול מעובדי העירייה נטולי דעה ומעוף, והם הפכו לכאורה להיות אנשי ביצוע גרידא להחלטות של ראש העירייה. אנו פוגשים זאת מדי יום, אם בתפקידים המקצועיים ואם בייעוץ המשפטי לעירייה. פגשנו את זה גם במאבק הארנונה, ודי לעיין בפרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר כדי להבין מיד עד כמה "העשייה" שכאן ביישוב מכוונת לקצירת קולות אלקטורליים בעתיד, ותו לא. אנחנו סבורים שיש בעירייה הון אנושי מצויין. נלקחה מהם לכאורה הזכות לחשוב והמנדט להוביל, ואת זה – חייבים לשנות.
תשתית ראויה היא להישיר מבט אל התושבים שסובלים מסביבת מגורים מלוכלכלת, לא מפותחת, הסובלת מרעש, זיהום אוויר ומפגעי בטיחות, ולחתור לביצוע מהיר של כל הנדרש לפתרון בעיות אלו, במקום לדחות את הטענות על הסף. סדר העדיפות לחלוקת התקציב הקיים חייב להשתנות.
תשתית ראויה היא הכרה בבעיה (תהא אשר תהא), הקשבה לביקורת וחיבוק נציגויות התושבים והתושבים עצמם. לא למראית העין, אלא בפתיחות ובאמון מלא, שכן אנחנו – כלל התושבים – משמשים כלקוחות של העירייה, בין אם העירייה תרצה בכך ובין אם לא. את התושבים – העירייה לא יכולה להחליף, והיא נדרשת להטות אוזן. היעדר הקשבה מצד העירייה קיימת במיוחד בשכונות שרונה ויפה נוף – שתי שכונות חדשות – שבאופן עקבי זוכות בקדנציה הנוכחית להתעלמות מצד העירייה. בעיה דומה קיימת, קרוב לוודאי, גם בשכונות נוספות כמו גבעת אלונים, ובכלל זאת שכונות שבהן אין נציגויות מאורגנות של תושבים שיוכלו להשמיע את קול התושב.
תשתית ראויה היא גם מימוש התחייבויות, כפי שרובנו – התושבים בשכונת שרונה – זכינו להן, כשרכשנו דירות, מגרשים ועברנו לגור כאן עם המשפחות. כמעט 4 שנים שאין בשכונת שרונה בית כנסת מסודר, אין קאנטרי, אין מקווה, אין מקווה, אין פיתוח ברחובות. לא נשתלו עצים במחצית מרחובות השכונה, לא סיימו בניית פסי האטה ב-ט-י-ח-ו-ת-י-י-ם (למרות שוועדת התנועה המליצה על התקנתם), לא הוקם קיר או חיץ אקוסטי בין השכונה לבין כבישים 57 ו-562, והרשימה עוד ארוכה. התירוצים רבים, קל להתחבא מאחורי האשמות כלפי גורמים זרים או כאלו שאינם עוד במערכת או לתלות את אי-מימוש ההתחייבויות בקשיים תקציביים. קל יותר, והאמת שגם ראוי יותר, היה "לחתור למגע", להסיר חסמים קיימים (אם קיימים), ופשוט לבצע.
כפר יונה זקוקה אנושות להאצת הפיתוח והתשתיות. מאחר שהעירייה סובלת מהיעדר הכנסות שלא משטחי מגורים, ומאחר שתקציב העירייה תלוי במידה רבה בהכנסות מארנונה למגורים, אני כתושב הייתי מצפה שראש העיר תעלה, לפחות אחת לשבוע, לירושלים ציון, תפנה אל משרדי הממשלה, ותתחיל להלחם עבורנו. במשך שנתיים שמענו מהנהלת העירייה "אין ממשלה, אין תקציב ומכך נובע שהעירייה לא יכולה לבקש מהממשללה תמיכה". המצב הזה השתנה כבר לפני מספר חודשים. יש ממשלה.
לממשלה הזו יש אמנם את האתגרים שלה וגם לה משאבים חסרים. אבל למרות זאת, רשויות מקומיות ויישובים – בכל רחבי הארץ – שעומדים בראשם מנהיגים, אסרטיביים, שאכפת להם מהתושבים שלהם ולא רק מהכסא שלהם, מצליחות לזכות בהשקעה ממשלתית ובתקציבים חריגים, הבאת פרוייקטים ליישובם, יצירת ציפייה והתרגשות לעתיד ועוד. בכפר יונה, במקום כל אלו, מתגאים בתיאום שיחות עם פקידים שונים. שיחות כאמור הן תנאי הכרחי לפיתוח היישוב אך לא תנאי מספיק. לא די בהן כדי לקדם את העיר. נדרש כח, נחישות, אמונה בצדקת הדרך והבהרה ברורה שמצב העניינים הנוכחי אינו יכול להימשך.
דווקא כאשר כלל היישובים שמסביבנו מתפתחים וצומחים, אנחנו סבורים שכפר יונה נמצאת כעת בדרך הבטוחה להיות החצר האחורית של ישובים אלו. אם לא תתעורר הנהלת העירייה, ואם היא לא תפסיק לעסוק בעניינים אזוטריים, ואם היא לא תעשה לשם אמירת "עשיתי" בלבד – לא יהיה אף תושב שירצה להישאר ולגור פה, אלא אותם תושבים שאין להם כל ברירה אחרת. לא נסכים להיווצרות מצב כזה. מגיע לנו יותר.
Tree vector created by brgfx – www.freepik.com
People vector created by pch.vector – www.freepik.com
Image by Gerd Altmann from Pixabay