אבישי ברעם

השבוע נפרדנו מחבר.

רובנו פגשנו אותו פעם אחת, אבל השם שלו הלך לפניו וגם לפנינו. אנחנו לא בני אותה התקופה ולא מאותה הגוורדיה, אבל תכונה אחת מאוד מרכזית של אבישי ברעם הצליחה לחבר בינינו – האכפתיות שלו. איך אנחנו יודעים שהוא היה אכפתי (כלומר, לא אדיש לסביבה, ודואג ביחס למה שקורה מסביב)? כי למרות פגישה פיזית אחת איתו, הוא התקיים סביבנו כמעט בכל דיון שקיימנו, באמצעות תלמידיו לדרך.

נפגשנו איתו, אז, לפני חודשים ארוכים, כדי לדבר על הכביש העוקף. דיברנו עלינו ועליו, דיברנו על הבית שלנו. היה לו אכפת. מאיתנו, ממה שנעשה, מהעתיד. מהכפר שהיה לו לבית. הוא סייע ותמך, ונתן מחוכמתו, חשף אותנו למסמכים ולמידע, שאל וביקר, והמשיך להתעניין, ממש עד לפני שבועיים. בעינינו, יש לו חלק גדול, ומרכזי, בבחירה שלנו לעתור כדי לנסות ולסייע להפוך את המקום פה לקצת יותר טוב. יש לאבישי ברעם מניות רבות בדרך שאנחנו עוברים.

באופן סמלי, בחר אבישי למסור את נשמתו דווקא בשבוע של חג הסוכות.
אבישי היקר, אפשרת לכולם להכנס בפתח סוכתך, לשבת סביב השולחן העגול, להתענג בכיבוד ולקיים דיון מעמיק, מלא מחלוקות אבל יותר מהכל – מלא הסכמות. תמיד מצאנו את הדרך העוקפת, זאת של הביחד. שיקפת לנו את האמת שלך. בחנת את המציאות בעיניים פקוחות ונצמדת לעובדות, כאשר די מהר התקדמת לבחינה וקבלת החלטות. הדרך והאמת שלך היו כל כך ברורות לך ובכל זאת ידעת לתת לנו הזדמנות לנסות גם את האמת שלנו, את הדרך שלנו. והכל בחיוך, ובאכפתיות, ובתחושה אמיתית שברכתך נתונה לנו, למרות שלא תמיד בחרנו באותן הבחירות. השכלת לקיים מרחב פתוח לשיח מגוון ושונה, גם אם בסוף רצית שדעתך היא זו שתנחה את הדרך, וגם כשזה לא תמיד קרה.

אבישי, בחודש הבא המהלך שסייעת לנו להוביל צפוי להגיע לדיון בבית המשפט העליון (אלא אם שוב יחול שינוי במועד הדיון). קיווינו שתהיה שם איתנו, שתתמוך, מתוך אולם בית המשפט או מרחוק. פשוט, כי ידענו שאכפת לך.
ואתה תהיה חסר.
נשמור לך מקום על הספסל ונמשיך ללכת עם האמת שלנו, גם אם היא הייתה לפרקים שונה משלך. גם בשבילך, וגם בשביל קהילת כפר יונה שאהבת.

יהי זכרך ברוך.

לא נשכח אותך. החברים שלך ב-"מכפר לעיר"

קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות